אברבנאל
ויהי דבר השם אל שמואל וגו'. כאשר שאול והעם נטו לכוונת הבזה והשלל ולא להנקם מאויבי השם, (יא) בא הדבור הנבואיי לשמואל נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים, וענין זה המאמר הוא ששמואל אמר בתוכחתו לעם על דבר המלכות והייתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחרי השם אלקיכם, להגיד שהיה ראוי למלך שאחרי השם ילך לשמור מצותיו חקותיו ודבריו, ועתה אמר ששאול שב מאחריו, כי לא רצה ללכת אחרי השם ולא קיים מאמרו ומצותו ולא נמשך אם כן אחריו. ואמר בזה שני דבורים, כי שב מאחרי, ואת דברי לא הקים, לרמוז על שתי עונותיו אשר עשה, כי מה שאמר כי שב מאחרי, הוא על מה שחטא בגלגל שלא נמשך אחרי הצווי האלקי אבל שב מאחריו, ועל מה שחטא במלחמת עמלק אמר ואת דברי לא הקים: והנה אמר בזה ויחר לשמואל ולא אמר זה במה שנאמר אליו על מה שחטא בגלגל, לפי שהחטא הראשון אשר חטא בגלגל היה לו תקוה לשיתוקן על ידי תפלה ותחנונים, ובראותו שהוסיף על חטאתו פשע חרה אפו מאד, כי היה שמואל אוהב בכל לבבו ובכל נפשו את שאול, להיותו יפה תואר ויפה מראה איש חיל רב פעלים, והיה הוא מעשה ידיו ששמואל משחו למלך על ישראל והיה אוהב אותו כאהבת הפועל לפעולתו, ולכן חרה אפו ונתעצב בראותו כי כלתה אליו הרעה מאת השם, ואמרו ויזעק אל השם כל הלילה, ידמה שהאל יתברך לא פירש לו חטאת שאול ולמה ניחם על המלכתו, אבל הודיעו לבד ענשו שיזכר ונעלם ממנו הנבואה, ולכן צעק אל השם כל הלילה לדעת מה זה ועל מה זה ומה היה חטאו אשר חטא עתה שבעבורו נחתם גזר דינו, (יב) ולכן השכים שמואל ללכת לקראת שאול בבקר ונאמר לו שבא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד, רוצה לומר מקום בכרמל לחנות החיל ולחקוק הבזה, וכן ת"י. או הוא כדברי חכמינו ז"ל (עיין רש"י ורד"ק) שהיה בונה שם מזבח. ויהיה שיעור הכתוב בא שאול הכרמלה ויסב ויעבור וירד הגלגל והנה מציב לו יד, רוצה לומר שם בגלגל, כי היו ישראל מכבדין הגלגל תמיד, למה שישב שם הארון תחלה:
אהבת יהונתן
ויהי דבר ה' אל שמואל לאמר נחמתי כי המלכתי את שאול למלך נרא' דאי' שאול באחת ולא עלתה לו דוד בשתים ועלתה לו. ובאמת י"ל וכי משוא פנים יש בדבר. הענין הוא דהמלוכה היתה ראוי' לדוד לזמן המוגבל וישראל בקשו מלך קודם הזמן לכן ניתן להם שאול שלא היה ראוי למלכות ולכך כשחטא פעם אחת נטלה המלוכה ממנו כי לא היה ראוי אליו מקודם. וז"ש נחמתי לשון נחמה שנמלך שאול כי אלו לא חטא היה צריך להשתלשל המלוכה לדוד בסיבה מן הסיבות מענין אחר אך עתה יבא ב"ח לגבות את חובו וק"ל: